סרטן שלפוחית השתן הינו סרטן שכיח, ובישראל מאובחנים כ-1,800 חולים חדשים מדי שנה.
בכ-70% מהמקרים מדובר על סרטן לא חודרני (NMIBC) – גידול שממוקם ברירית או בתת רירית ושלא חדר לשריר דופן השלפוחית.
סרטן בדרכי השתן העליונות (כליות ושופכנים) פחות נפוץ ומספר המאובחנים בישראל בשנה מוערך ב-100-50 חולים חדשים בשנה.
סימנים וסימפטומים המחשידים לסרטן שלפוחית השתן כוללים דם בשתן, צריבה או תחושת שריפה בעת מתן שתן. עם הופעתם לרוב הרופא יפנה אותך לביצוע בדיקות אבחון.
תהליך האבחון המסורתי כולל שלושה מרכיבים: בדיקת שתן לציטולוגיה שהיא בדיקת שתן מיקרוסקופית שנועדה לזהות תאי גידול. בדיקה זו לוקה בחוסר דיוק ולעיתים רבות מתקבלת תוצאה שאינה חד משמעית. המרכיב השני בבדיקת המעקב הוא ציסטוסקופיה שהיא בדיקה הכוללת החדרת צינורית (קשיחה או גמישה) דרך פתח השופכה כדי לסקור את דרכי השתן התחתונות באמצעות מצלמה המהווה חלק מהמכשיר. מדובר בבדיקה פולשנית שלעיתים מתבצעת בהרדמה, כרוכה באי-נוחות ואי זיהוי גידולים בשיעור של עד כ-20%. המרכיב השלישי במעקב הוא בדיקת הדמיה (Ultrasound, CT או MRI).
רק בחלק קטן מהמקרים נמצא גידול ממאיר כסיבה לתלונות. לאור השיעור הנמוך יחסית, נוצר צורך למצוא שיטת אבחון לא פולשנית ואמינה שתאפשר שיפור בדיוק האבחון והתאמת מתכונת הבירור למטופל/ת באופן אישי. בשנים האחרונות התפתחה בדיקת שתן המבוססת על סמנים ביולוגיים (ביומרקרים) אשר יכולים להפחית את השימוש בבדיקת ציסטוסקופיה פולשנית.
במקרים בהם אובחן סרטן שלפוחית השתן, הטיפול הראשוני מתבצע באמצעות ניתוח אנדוסקופי במהלכו מסירים את הנגע מדופן השלפוחית. לעיתים, לאחר הניתוח מזליפים לשלפוחית תכשיר כימי או אימוני.
לאור הסבירות הגבוהה לחזרת המחלה (40-70%), לעיתים גם שנים רבות לאחר האבחון, יש צורך במעקב ארוך טווח. באופן מסורתי המעקב כולל שלושה מרכיבים: בדיקת שתן לציטולוגיה שהיא בדיקת שתן מיקרוסקופית שנועדה לזהות תאי גידול.
בדיקה זו לוקה בחוסר דיוק ולעיתים רבות מתקבלת תוצאה שאינה חד משמעית. המרכיב השני בבדיקת המעקב הוא ציסטוסקופיה שהיא בדיקה הכוללת החדרת צינורית (קשיחה או גמישה) דרך פתח השופכה כדי לסקור את דרכי השתן התחתונות באמצעות מצלמה המהווה חלק מהמכשיר. מדובר בבדיקה פולשנית שלרוב מתבצעת בהרדמה, כרוכה באי-נוחות ואי זיהוי גידולים בשיעור של עד כ-20%. המרכיב השלישי במעקב הוא בדיקת הדמיה (Ultrasound, CT או MRI).
המעקב מתבצע בתדירות המשתנה בהתאם למידת הסיכון של המטופל/ת לחזרה והתקדמות של המחלה. ככלל, ככל שעובר יותר זמן מהאבחון ואין הישנות של הגידול, ניתן לרווח את בדיקות המעקב.